הקורונה וגוג ומגוג

כבר דורות רבים שהפטרת הנביא זכריה (יד), הנקראת ביום טוב ראשון של סוכות, מהלכת אימים על המין האנושי. מה לא מתואר שם? מלחמה, בקיעת הר הזיתים, חורבן... ; נבואה זו, בנוסף לנבואת גוג ומגוג (יחזקאל לח), אותה מפטירים בשבת חול המועד סוכות - פירנסה דורות של מיתוסים אודות 'יום דין' ו'פרשי אפוקליפסה' שיגיעו באחרית הימים וימחו את האנושות מעל פני האדמה.
ימי הקורונה, שאנו מצויים בעיצומם, מעוררים באופן טבעי את כל הפחדים הללו, בעידודם הנמרץ של מיסטיקנים למיניהם, עם או בלי זקן.
אופטימיות היא מרכיב חשוב באישיותו של אדם מאמין, והיא נובעת ישירות מהבנה כיצד פועל עולמו של א-לוהים. הנחת המוצא של האמונה היהודית היא ש"טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו", הקב"ה הוא טוב ולכן "לא תוהו בראה – לשבת יצרה", העולם הזה לא נועד להיחרב אלא להוסיף ישוב ובניין. לעיתים דווקא אנשים בעלי תפיסה דתית שטחית רואים בפיתוח העולם סוג של מרד אנושי כנגד א-לוהים, ומתמלאים בסוג של סיפוק מ'סוף העולם שמגיע'; או לחילופין מתקשים לקבל הנחיות רפואיות מן המדע השייך ל'כופרים'. מן העבר השני, קיימת תפיסה חילונית שמביטה על המציאות בקרירות מכנית, ומאמצת מבט פסימי על הקיום האנושי. זו הסיבה שדמיונות על סוף העולם הן דמיונות נפוצים בתרבות המערבית. פסימיות מייצרת באופן טבעי חזיונות אפוקליפטיים. מידי כמה ימים מופיע ספר או סרט שמתארים נגיף / מטאור / רעידת אדמה / פלישה של חייזרים שמשמידים את האנושות; וכאשר סטטיסטית מתרחש בסופו של דבר אסון כלשהו – רואי השחורות מקבלים הילה של נביאים, ומאמצים נבואות כדוגמת 'גוג ומגוג' כראייה לשיטתם.

חג הסוכות  הוא זמן טוב להעמיק במשמעות הפנימית העומדת מאחורי החזון:
"הִנֵּה יוֹם בָּא לה'... וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַים לַמִּלְחָמָה" - באחרית הימים, בעת הגאולה, תתפרץ במלא עוזה מלחמה תרבותית אדירה. תרבויות הגויים, שיחושו באינסטינקט פנימי כי בארץ ישראל צומחת תרבות חדשה העומדת בניגוד מוחלט לכל התפיסה החומרנית, יחגרו את שארית כוחם למלחמה. החיים הזורמים מירושלים, שיבשרו לעולם כי חלפו ימי האפלה, ועידן בו ינוהלו החיים מתוך קדושה החל להופיע - כל אלה יחוללו מאבק פראי, נואש ואחרון, שתכליתו לבלבל ולטשטש את תודעתו של העם היושב בציון (על פי נצח ישראל, לז; עולת ראה א, רלב).
ואמנם, בשלב ראשון "וְנִלְכְּדָה הָעִיר" - ירושלים תיפול; התרבות הישראלית תידמה כמנוצחת על ידי שטף התרבויות הזרות שיציפו את ארץ ישראל. "וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים" - התאים המשפחתיים, המעגלים האינטימיים של הבית היהודי אשר החוסן הלאומי מושתת עליהן, יהיו למשיסה ופריצות. "וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַבְנָה" – תהיה התמסרות טוטאלית לתרבות הזרה. "וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה" - חצי מהעם אכן לא יעמוד במערכה וייפול שדוד לרגלי תרבות הגויים. יתרה מזאת, "וְגַם יְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָים וְאֻסַּף חֵיל כָּל הַגּוֹיִם סָבִיב זָהָב וָכֶסֶף וּבְגָדִים לָרֹב מְאֹד" - יהיו פלגים בעם ישראל שיצטרפו לחיל הגויים, מתוך שטף חומרנות המרופד בזהב וכסף, למערכה נגד ירושלים. עם זאת "ְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר" - חלק מן העם לא ייפול בשבי ויחזיק עמדה אמונית בתוך קריסת המערכות אשר מסביב (על פי עין איה שבת סז, ב).
"וְיָצָא ד' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב: וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד" - הר הזיתים, בית הקברות הלאומי של עם ישראל, המקום בו כנוסות נשמות הדורות כולם - ייבקע, וכך יחשפו הכוחות האצורים בו. כלומר, המסורת התורנית האדירה שנטוותה במהלך השנים, מסירות הנפש של אבותינו ואמותינו על קדושת ה', צרור החיים הישראלי לדורותיו - כל אלה ישמטו את הקרקע מתחת לרגלי תרבויות הגויים המתיימרות להכניע את ירושלים (על פי אור החיים במדבר, טז).
"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן" - "מאי 'יקרות וקפאון'? אמר רבי אלעזר: זה אור, שיקר בעולם הזה, וקפוי (צף וגלוי) לעולם הבא" (פסחים נ, א). היינו, אור התורה הפנימית, הנסתר מרוב בני האדם בימינו - יהיה גלוי לעתיד לבא והוא זו שיחולל את הניצחון במלחמה; ואז - "וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר, וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם".

הביטויים על 'גוג ומגוג' ו'חורבן העולמות' שמסופר עליהם בחז"ל ובפסוקים – אין הכוונה שהעולם הולך לכיוון של השמדה ורוע, אלא בדיוק הפוך. העולם הולך וצומח וישנן כל העת התמודדויות שמאתגרות אותנו יותר ויותר.

בהתאם לזאת, גם המאורעות שאנו חווים בתקופה זו הם חלק מרצף נבואות 'גוג ומגוג' ו'אחרית הימים'. מבחינה מעשית האנושות תתמודד עם נגיף הקורונה כפי שהיא התמודדה עם נגיפים אחרים ובעיות שהיו בעבר: בימי הבינים הייתה מגפת הדבר השחור; בתחילת המאה ה20 הייתה מגפת השפעת הספרדית שהרגה מיליונים - והאנושות התמודדה, ולאחר מכן הלכה ושגשגה. יש כיום כלים מדעיים וסדר חברתי שבעזרת ה' ילכו ויפתרו גם את הבעיה הזאת.

יחד עם זאת, כל משבר, בוודאי בהיקף עולמי כדוגמת מגפת הקורנה, מועיל בסופו של דבר לבירור תרבותי. בלתי אפשרי לדעת כיצד תשפיע בדיוק מגפת הקורנה על התרבות העולמית אולם ניתן לשער שהטלטלה שעוברת כעת האנושות תיתן את רישומה גם במישור הרוחני; ענווה והכרה במגבלות החומר ללא ספק יהיו חלק מן הרושם הלזה.

הנגיף הזה ילך ויתמוסס בצורה כזאת או אחרת – ואנחנו מתפללים שבכמה שפחות נזק. אדם כעת אמור להתפלל, ולפעול בכלים האפשריים מתוך אמונה, הגיון ושליטה עצמית. לרובנו אין יותר מידי מה לעשות ברמה האישית אלא להתמקד במה שמוטל עלינו, ולא להפחיד את עצמנו ואת האחרים. המילים שיש לטפח היום הן אלו: אומץ, בהירות, רציונליות, אמונה, וקור רוח.

האנושות רק הולכת וצומחת מדור לדור. גם הקורונה תיזכר כמשבר (לא קטן) אבל משבר חולף.
העולם לא הולך להישמד. יש כאן נגיף שהאנושות מתמודדת אתו בתבונה ובשליטה. הקורבנות והנזקים הכלכליים והחברתיים הם אדירים - אבל לא סופניים; רחוק מכך. הכל ישתקם, ואט אט יתברר ש"הָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד... וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ד' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת".
הרע יעבור; הטוב יתגבר; בעזרת ה'.